החלטה בתיק בש"פ 6343/13

1.        מונחת לפני בקשה שישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרם של המשיבים במאה וחמישים ימים בתפ"ח 34398-05-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

2.        נגד המשיבים הוגש כתב אישום הכולל שלושה-עשר אישומים ומייחס להם שורה של עבירות חמורות. מכלל האישומים מופנים שנים-עשר כנגד משיב 1, שלושה-עשר כנגד משיב 2 ותשעה כנגד משיב 3. האישומים מייחסים למשיבים עבירות של ניסיון לרצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), עבירות שונות בנשק, היזק בחומר נפץ (ריבוי עבירות), הצתה (ריבוי עבירות), חבלה במזיד ברכב (ריבוי עבירות), התפרצות, וקשירת קשר לפשע (ריבוי עבירות). כן מיוחסות עבירות נוספות לכל אחד מהמשיבים.

           עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 13.12.2011 הסכימו המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה בנוגע לחלק מן האישומים ולקיומן של עילות מעצר. בהסכמת משיבים 2-1, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם. בעניינו של משיב 3 דחה בית המשפט את בקשתו להורות על הגשת תסקיר ובהמשך החליט גם על מעצרו עד תום ההליכים בקובעו כי נמצאה תשתית לכאורה לכל האישומים נגדו.

           משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתוך תשעה חודשים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם במאה וחמישים יום. ביום 23.2.2012 בית משפט זה (כב' השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 1257/12) נעתר לבקשה באופן חלקי והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. הודגש בהחלטה כי על בית המשפט המחוזי לקבוע מועדי הוכחות נוספים במשפטם של המשיבים. יצוין כי עד למתן ההחלטה, התאפיין משפטם של המשיבים בעיכובים שנבעו בין היתר מקשיים בהסדרת ייצוג משיבים 1 ו-2.

           ביום 11.5.2012 נענה בפעם השנייה בית משפט זה (כב' המשנה לנשיא מ' נאור, בש"פ 3599/12) לבקשת המדינה להאריך את מעצר המשיבים בתשעים יום, אף שטרם החלה שמיעת ההוכחות באותה עת. בהחלטה זו התבקשה נשיאת בית המשפט המחוזי לבחון אפשרות לפינוי יומן המותב שדן בתיק שנראה כמצדיק מעצר בעדיפות גבוהה לעומת תיקים אחרים בהם נאשמים נעצרו עד לסיום ההליכים.    

           להארכת המעצר השלישית - במאה וחמישים יום - הסכימו המשיבים.

           להארכת המעצר הרביעית שהתבקשה - גם היא במאה וחמישים ימים - נתן משיב 2 את הסכמתו. באשר למשיבים 1 ו-3, הוחלט ביום 14.1.2013 על ידי בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל) גם על הארכת מעצרם במאה וחמישים ימים נוספים. כפי שעולה מההחלטה, חלה התקדמות ממשית בשמיעת המשפט אך נשארה על כנה הערכת המשנה לנשיא בהחלטה השנייה להארכת המעצר לפיה "התחזית לסיום המשפט נראית, אין לכחד, תחזית פסימית". בהקשר זה הוזכר כי טרם נשמעה עדותו המרכזית של עד המדינה. כמו כן החליט בית משפט זה גם לדחות ערעור שהגיש משיב 3 על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. נקבע כי התשתית הראייתית נגדו "נרחבת ומסועפת" וכי המסקנה בדבר עוצמת הראיות לא השתנתה נוכח העדויות שנשמעו. נאמר כי "לא חל כל 'מהפך' ולא היה 'שינוי דרמטי' במערך הראייתי בעניינו של ... [משיב 3], ודין הערר להידחות".

           ביום 27.6.2013, בהסכמת הצדדים, הוחלט על הארכת מעצר חמישית של המשיבים עד ליום 4.10.2013 לתקופה של תשעים יום.

           משלא הסתיים המשפט, הוגשה הבקשה שלפניי. מהמתואר בבקשה עולה כי חלה התקדמות במשפטם של המשיבים ובמסגרת זאת נחקר במספר מועדים עד המדינה ובמהלך חודש יוני נסתיימה שמיעת עדותו אף בחקירה נגדית. עוד עולה כי ביום 1.7.2013 נקבעו אחד-עשר מועדי הוכחות נוספים, האחד ליום 3.10.2013 ועשרה מועדים במהלך החודשים נובמבר-דצמבר. ארבעה מועדי הוכחות נוספים שהוצעו על ידי בית המשפט המחוזי עד הפגרה, במהלכה ובמהלך חודש ספטמבר לא התאימו ליומני באי כוח משיבים 2-1. כן התקיימו במהלך חודש ספטמבר שני מועדי הוכחות עליהם הוחלט עוד קודם לכן.

3.        המבקשת טוענת כי מסוכנותם של המשיבים מופלגת וכי אינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר. היא מדגישה את חומרת המעשים המיוחסים למשיבים ואת היקפם. עוד מציינת המבקשת כי נשמעו עד כה למעלה מ- 120 עדי תביעה וכי המבקשת ויתרה על עדותם של 101 עדים כאשר לסיום פרשת התביעה נותרה שמיעתם של 6-2 עדים.

           באת כוח משיב 1 טוענת כי אף שמדובר במעשים חמורים לכאורה, יש לשחרר את מרשה וכי גם בעבר שחרר בית משפט זה לחלופת מעצר נאשמים להם יוחסו עבירות חמורות. עוד היא מדגישה את הזמן הממושך בו מצויים המשיבים במעצר וטוענת ביחס למרשה כי מדובר באדם שניהל אורח חיים נורמטיבי וכי די בחלופה כדי לאיין את המסוכנות בנקודת הזמן הזו.

           בא כוח משיב 2 משיג כנגד האישומים שמיוחסים למרשו וטוען לחוסר התאמה בין אחד האישומים בכתב האישום שהוגש בנפרד נגד גור פינקלשטיין - נאשם אחר מרכזי בפרשה - לו יוחסה עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לבין אחד האישומים המיוחסים למשיבים בו הואשמו בעבירת ניסיון לרצח. לכן טוען הסניגור כי מסוכנותו של משיב 2 פחותה מזו המיוחסת לו לפי האישומים נגדו בכתב האישום והנלמדת מהם. כן הוא מצטרף לטענה כי יש להתחשב ברכיב הזמן בו המשיבים מצויים במעצר.

           בא כוח משיב 3 מדגיש אף הוא את משך המעצר הארוך של המשיבים ואת התארכות משפטם. כן הוא טוען שמעת שהורה בית המשפט על הארכת המעצר האחרונה ועד כה כמעט ולא חלה התקדמות במשפט. עוד מציין הסניגור כי חרף ויתורה של המדינה על עדותם של כמאה עדים, הוא בכל מקרה זקוק לעדותם של כשבעים מהם.

4.        המשיבים מוחזקים במעצר זה כשנתיים וחצי ומשפטם טרם הוכרע. תקופת מעצר כה ארוכה משנה את נקודת האיזון בין המסוכנות הנשקפת מנאשם והאינטרס הציבורי במעצרו לבין עניינו של הנאשם וחזקת החפות שעומדת לזכותו. משכך, לא בנקל יורה בית המשפט על הארכת מעצר מקום בו מתבקשות הארכות חוזרות, מעבר לתשעה חודשים. הארכה מעבר לתשעה חודשים היא צעד חריג כשלעצמה ועל אחת כמה וכמה חריגה היא הארכת מעצר של מי שעצור כשנתיים וחצי. ועם זאת, קיימים מקרים שאף והמעצר הממושך מושך לכיוון הטיית הכף לשחרור לחלופה הרי שעוצמת המסוכנות מושכת להטיית הכף להארכת מעצרו וגוברת.

           התקופה הממושכת בה נתונים המשיבים במעצר מבלי שהוכחה אשמתם כנדרש בדין הפלילי מקבלת משקל רב בבחינת הבקשה שלפניי. בה בעת, עדיין ניצבת מולה המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, וזו נבחנת לפי עניינם הקונקרטי. בעניינם כאמור מדובר בעבירות חמורות ביותר. אין המסוכנות הנשקפת מעבירה אחת זהה למסוכנות הנשקפת מעבירה אחרת, ולא בכדי קבע המחוקק חזקת מסוכנות ביחס לביצוען לכאורה של עבירות מסוימות. בנוסף לאותה חזקה, מגולל כתב האישום בעניינם של המשיבים שורה של מעשים חמורים ולא מעשה בודד. הצטברות האישומים המיוחסים להם מעצימה את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים ממילא לנוכח "טיב" העבירות בהן מדובר.

           על מנת להיווכח בדברים נדרש עיון בתיאורים המופיעים בכתב האישום. ויוזכר - על קיומן של ראיות לכאורה כבר פסק בית המשפט לחיוב. כך למשל מתואר כי המשיבים ניסו לרצוח אדם בשם חובל, מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: חובל). לכאורה, המשיבים קשרו עם מעורבים נוספים בפרשה לפגוע בחובל על רקע צו שהוציא להפסקת עבודה עקב חריגות בנייה במקום בו אחד המעורבים הנוספים (גור) היה יזם בבנייה. במסגרת הקשר שנוצר קיבלו המשיבים סכום כסף של עשרות אלפי שקלים. המשיבים היו מעוניינים בגרימת מותו של חובל ולשם כך ייצרו מטען חבלה והובילו אותו לביתו (כשמשיב 3 מעורב בייצור, משיב 2 בהובלה ומשיב 1 בשני השלבים). משיב 1 הניח לכאורה את המטען מתחת לרכבו של חובל ולאחר מכן המשיבים ביחד עם מעורבים נוספים גרמו להתפוצצות המטען בזמן שחובל נכנס לרכב והחל בנסיעה. מהפיצוץ נפגעו גם רכבים נוספים באזור ובית סמוך.

           במקרה אחר - בהתאם לכתב האישום - היו מעורבים משיבים 1 ו-2 בתקיפתו של חובל תמורת כסף באמצעות מכשיר חשמלי המעביר מתח בגוף האדם ("שוקר") כאשר משיב 2 ומעורב נוסף שביצעו את התקיפה בפועל התחזו לשוטרים.

           עוד מתאר כתב את האישום ביחס לנאשמים 1 ו-2 את תקיפתו וניסיון תקיפתו בנסיבות מחמירות של דניאל כהן, מי שהיה בן זוגה לחיים של גרושתו של גור (כאמור, מעורב אחר בפרשה). זאת, מעבר לפעם אחת. באחת הפעמים נעשה ניסיון לפגוע בכהן תוך שימוש בחומצה ובסכין. במקרה נוסף, בו מואשם גם משיב 3 המתינו המשיבים להגעת כהן ורצו לפגוע בו שוב בחומצה ובסכין אך זה לא הגיע. 

           אחר כל אלה גם מואשמים המשיבים בניסיון לרצח של כהן. מתואר כי משיבים 1 ו-3 ייצרו עם מעורב נוסף מטען חבלה וכי משיב 1 היה שותף להובלתו סמוך לביתו של כהן כאשר אל הנסיעה הצטרף גם משיב 2. אחד המעורבים האחרים הניח את המטען מתחת לרכבו של כהן. בהמשך פנה כהן עם בתו הפעוטה בת ה-3 לרכב, הושיב את בתו במושב האחורי ופנה לעבר מושב הנהג. בעת שכהן עמד ליד הרכב ובעוד בתו יושבת בתוך הרכב הופעל המטען על ידי מעורב נוסף בפרשה והתפוצץ. כתוצאה מהפיצוץ נגרמו לכהן חבלות חמורות, הפעוטה נפגעה פגיעת הלם ונפגעו אף רכבים נוספים שחנו באזור. בגין חלק ממעשיהם המתוארים של המשיבים ומעורב נוסף, שילם גור למשיב 2 סכום הנע בין 120,000 ש"ח ל- 140,000 ש"ח.